SOLO
Over the years I have recorded two full studio albums and dozens of other songs recorded in different constellations. I owe many thanks for the production and recordings to my long-time partner: Adi Drucker. In his studio in Moshav Amirim, I recorded and mixed almost all the songs. Along with him, I also owe thanks to the many musicians who participated in the recordings, and to my friend Erez Caspi for some of the productios and the mastering for the two albums.
The list of musicians and singers who participated in the recordings:
Ilan Dvir: vocals
Noam King: saxophones and brass
Adi Drucker: Druma and keybord
Tom Tamir: Guitars
Tal Arbel: Guitars
Tomer Zack: Drumas
Michal Fishman: Vocals
Erez Caspi: Bass
Guy Izikson: Guitar
Oron Yahalom: Guitars
Shay Cohen: Bass
Ofer Fennek: Guitars
George samman: Aud and vocals
Moshe Avigdor: Spanish guitar
Avi Singolda: Guitars
MP3
עד שאתמלא באור
מילים ולחן: מאור כהן
אל אוזניי בערב באו צעדייך
כך מתוך העצב באתי עד אלייך
אל ידית הדלת, עד מפתן הבית
דלת המתכת נטרקה ברוח
באתי אל הבית שם תשכון עד יופי
זו שאתמכר לה עד ייפלו שמים
את עיני בלי הרף צדו תלתלייך
ככה אחכה לך
עד שאתמלא באור
עד ערב
יכבה האור – לטוב לרע
עד אין שיעור אני פוחד לשמור לדרך
סיפור ישן שהסתיים
וכך אני נשאר אילם
את הרי יודעת כבר לקראת הערב
כוס קפה יונקת, מציתה סיגריה
אל מחול הרוח קמו סילסולייך
את שמסתתרת בין סדיני תאוותו
בקור
את עיני בלי הרף צדו תלתלייך
ככה אחכה לך
עד שאתמלא באור
שקט לילי
מילים ולחן: מאור כהן
טעמי שבת
בחשכת הרחוב
נבלעים כמו רוח
בערי החוף
אנשים קטנים
מלחמות גדולות
נלחשות בשקט
נרקמות בסוד
איך עם בבדידותו זוהר
ואנחנו ביחד
מחכים לנס
אבודים לעד
רדופי שדים
נמלטים מרוח דמיונית
הישנים ברחוב
השומרים מדין
ממלאים אותנו פחדים
איך עם בבדידותו זוהר
ואנחנו ביחד
מחכים…
טעמי שבת
עטופי טלית
נלחשים בשקט לילי
אחרי הכל
מילים ולחן: מאור כהן
ואחרי הכל התחלנו שוב, שוב מהתחלה
שני שבילים יצאו לאותו כיוון מאותה הנקודה
והעיר הזאת כל כך גדולה
כמעט חצי חיים בזבזתי
ועל איזה קיר נכתב
זה בסך הכל עולם
כשאחרי שנה אני נזכר לבוא ולבקר
ומכל הדברים שהשארתי שם
אין שום דבר יותר
ואני חושב – איזה מזל
וטוב שאז צילמתי משהו
וכתבתי לך מכתב קטן
בלי לומר מילה
כי אם יש אולי מקום שקט
ניסע אליו מחר
ועל אי בודד של ודאות
נתחיל מה שנגמר
עננים גבוהים באים לעיר
מרפדים את השקיעה
ועל חוף הים שלושה זקנים מקפלים שמיכה
איזה צל נמתח – מאיזה פח
קופץ חתול רחוב פצוע
והגיר מומס לאיזה פס
כשהגשם בא מוכן
כי אם יש אולי מקום שקט
ניסע אליו מחר
ועל אי בודד של ודאות
נתחיל מה שנגמר
ואני מוכן לתת קצת זמן
למצוא את מה שכבר איבדתי
כי למרות הכלום היה רשום
זה בסך הכל עולם
עכשיו נתפשט
מילים ולחן: מאור כהן
עכשיו נתפשט וניגש למיטה
ונברח ונהיה וניגע
נבוא מבפנים לבפנים ונהיה
עד חום, עד הסוף, עד התא
דרך החלון נצא
עד שלא נרצה
לחזור אל המיטה בכלל
ככה באפור אדום
וככה בעירום
נלמד את האמת על כאן
עכשיו נתפשט על הטוב, על הרע
על הקיר, על מיטה, על שולחן
נגלוש על הכל, על כיסא על תיקרה
ונגיע עד עומק, עד כר
עכשיו נתעורר וניגש למטבח
לקפה, לעיתון, לשגרה
נחזור למקצב החיים ונהיה
שני הורים, ילדים, עבודה
נתעורר
אחרית החורף
מילים ולחן: מאור כהן
תמיד, אחרית החורף
צעיף על עורף
הולם הדופק
ושם
אביב על סף הדלת
התפתחי לי
האם סלחת לי
האם
חכי
אולי עוד תחכי לי
אולי עוד תחכי לי
עד שאחזור
נסי
אולי יהיה בסדר
אולי יהיה טוב כמו בהתחלה…
האם השארתי בך טעם
האם את יודעת
כמה יקרה את
האם
תמיד, אחרית החורף
בא לבית
בא לבית
וכאן
כל הימים
מילים ולחן: מאור כהן
כל הימים, גשמים, טיפות מים
התנקזו לאוקיינוס אחד של דמעה
גם נשיקות, צעקות וטריקות דלת
התרכזו ברצון לחנך מחדש
אם לשנות – אז הכל
חבל שנסבול כל כך
בואי נפסיק להפריד
כי יש מה להפסיד
אבל איתך
כל הדקות, שעות, שבועות – מהם
הם כאילו זמן לא מוגבל
גם נשימות, שאיפות, עצימות עין
הן כאילו הדרך שלך לומר
אם לשנות – אז הכל
חבל שנסבול כל כך
בואי נפסיק להפריד
כי יש מה להפסיד
אבל איתך
אם לשנות – אז הכל
חבל שנסבול
חבל שנסבול סתם
בואי נפסיק להפריד
יש מה להפסיד, יש מה להפסיד
כל הימים, גשמים, טיפות מים
התנקזו לאוקיינוס אחד של דמעה
גם נשיקות, צעקות וטריקות דלת
התרכזו ברצון לחנך מחדש
לחנך מחדש
אותי, אותך
לונדון
מילים ולחן: מאור כהן
לונדון בוערת
חמסין עונתי
שבע בערב שעון מקומי
איש עם גיטרה ברכבת תחתית מסחרית
מתעלם מכללי התפקיד
קיץ בלונדון
שמש קרה
אי שם בארץ הקשה, המרה
את מתלבשת בכחול ואורזת הכל
ויוצאת להתחיל מחדש
את לוקחת מטוס בטיסה ארוכה ללונדון
לרע, לטוב, אליו
משאירה כאן בעברית
ברכבת אל התחתית
בסיפור שנגמר על פניו
לונדון בוערת
לונדון יפה
עיר מנוכרת, עיר יחפה
עיר מרוחקת, במעוף
בראייה עד אין קץ
ואני עוד בלונדון חפץ!
היום שעבר
מילים ולחן: מאור כהן
בלילות ארוכים וחולים
כשהכל מצטבע לבן
להבין לפעמים שאני עדיין כאן
להרגיש עד לקצה אצבעות
להזרים את הדם בנימים
לחבק את הגוף העייף
לעורר חיים
כמה ימים עוד ימשיך להציק הכאב הזה?
לכמה בורות עוד אפול עד לסוף העולם?
כמה תפילות יש לומר כדי לשמור על היום שעבר?
אני צריך אותך כאן
אני צריך אותך כאן
בלילות לבנים ויפים
כשלמדנו ללכת לבד
ובתוך מכבסת המילים להיות בצד
וידענו היטב לאהוב בתוך אוהל בודד בדרום
ואחר כך לשנוא כמו אוייבים עד סוף היום
את מתהפכת
מילים ולחן: מאור כהן
את מתהפכת וחם במיטה
לילה, ואת מתוקה
וריח של גוף של אישה
של אש, של מים
שלך
שלי
את מתהפכת, אני מרוכז
בלילה, בשקט
ואת ישנה
מכור למקצב, לפשטות
לאש, למים
שלך
שלי
עד החלום, ננשום
אותך, אותנו
השחר מתעורר
ויד שרוצה עד פחד
לישון ביחד
הסערה חלפה
ואת מתהפכת וחם במיטה
הלילה, שכבתי איתך
ואין בי מוגש עד מתי
עד אש, עד מים
עד עפר, עד אהבה
את מתהפכת וחם במיטה
הלילה
את כה מתוקה
את מתהפכת
בארץ הזאת
מילים ולחן: מאור כהן
איך שלא יהיה ועד הסוף של החיים
אנחנו כאן עכשיו
אנשים של טלפונים – מכורים להתמכרות
חיים את העבר
גולשים בים של מודעות ולא יוצאים כבר לגגות
להניף שלטי חוצות בעד ונגד
אולי באיזה שהוא מקום התרגלנו כבר לחיות בלי לחיות בעצם
ואיך שלא יהיה כבר שמענו על הכל ואת הכל ידענו
דור של מחשבים, של עיתון ושל קפה שאליו נולדנו
ממצה את העולם כבר תוך שתים עשרה שניות
ואז שוכב לנוח
אולי באיזה שהוא מקום התרגלנו להרגל
ושכחנו את הרוח
אבל פה בארץ הזאת
בזמן ובמקום
מתוך בחירה בוחר עדיין להישאר
ופה, בלי גבולות
בכל העיתונים, בחדשות כל שעה
אני עוד אומר זה טוב
ואפשר להישאר
מי יודע מה יהיה כאן בעוד עשרים שנה
או מה יהיה היום
שולף צילום ישן שלנו מתוך המגירה
מתגעגע לי שם איזה שהוא חלום
וכמו בצילומים אני ואת על איזה חוף
נסענו אז להשתנות להתבגר
אני זוכר אותך אומרת שבארץ הפצועה
את לא רוצה לחיות יותר
ואיך שלא יהיה עד הסוף של החיים
אנחנו כאן….בינתיים…
קר
מילים ולחן: מאור כהן
קר
ולא המילים
עוזבות את הגוף
אל תוך החלל לעוף
לא דרך האוזן שלך
שאוטמת עצמה לעצמה
פרצה בסדקים
חלל של מילים
כתמים של קפה
על חולצה לבנה
עיניים חולות מאוד
חולשה תהומית שעוטפת
את כל השרירים עד עפר
ואז זה מתחיל
אז זה נגמר
את שהיית חזקה לכולם
מוטלת כחרס שבור על המיטה
ולא כל הזבלים ששכבת איתם
יוציאו אותך מהבוץ
בו את מחוקה
קר
זה בין הרווחים
בין סדק אחד לשני
יוצאים עכברי העיר
ושוב לחפש את השקט
כשקר הוא תמיד נעלם
וזה לא חצוי
זה לא מושלם
כי אם עוד נשאר בתוכנו דבר
שלא יתנפץ על הקיר הראשון בדרכו
כמו גיץ של ברזל
הולך ואוזל
הזמן שהקצבנו לנצח
לפני שניפול
אולי נוכל לאהוב
אולי נוכל לאהוב
דיאלוג
מילים ולחן: מאור כהן
עם מיכל פישמן
האם שומעת את אותי בין ענני הסתיו
האם תראי שוב את דמותי בין עשבים וגן
האם שתלת פרחי בדידות ליד אבני קברי
האם הטעם של למות קורא אלייך חזרי
האם שומעת את שמי נשלח בין השדות
זורם על רוח חמימה לוטף פנים יפות
האם צמחו הנרקיסים על פני החול אמרי
האם אספת את הפרחים לשים לי על קברי
היכן נמצאת את כשאני ישן
לאן תלך אהבתי
האם יודעת את אולי היכן שלא תהיי
בחיפושי אחר יופייך בחופך הפראי
מצאתי את המרחבים את רוח השדות
ניתקה נפשי מתוך גופי ואת טמנת אותו
האם בכית עליי ילדה איני יכול לראות
כי את כה רחוקה אני מת בשדות
ואם אראה אותך פתאום האם תראי אותי
האם אספת מתוך קברי את טעם לשוני
היכן נמצאת את כשאני ישן
לאן תלך אהבתי
בחיפושיך אחרי במרחבי הזמן
נמצאת אני כאן לידך – כן באתי עד לכאן
והפרחים ליד קברי פורחים הם בלבן
ואבניו קרות כל כך אז אל תשאל לאן
כי כאן אני איתך
אצל לאה בסלון
מילים ולחן: מאור כהן
אצל לאה בסלון שולחן קפה נמוך
ארון הפורצלן, שמיכות עבות של פוך
ושנינו לידה – חיוך טיפשי נמרח
ושנות החמישים נשפכות מהמטבח
היא לוגמת מהתה, מחניקה שיעול
מעיפה מבט אל התמונה ממול
שואלת מה נשמע?
צוחקת צחוק קטן…
ושיר חדש חורק ברדיו הישן
פעם אהבתי לשבת בסלון
להסתכל למטה – לשמוע את קולות הרחוב
פעם אהבתי, פעם אהבתי…
מביטה דרכי ורואה אותו
לוקחת את ידי אבל אוחזת בידו
וזו שלידי בשדה המבוכה
בלי להתאמץ מבינה אותך.
קמנו לעזוב, להגיד שכן
לספר לה שהנכד מתחתן
והיא בהקלה מאריכה חיבוק
ושד געגועים יוצא מהבקבוק.
גלי האתר
מילים ולחן: מאור כהן
גלי האתר משדרים
שוב ידיעות מהצפון
אש כוחותינו שנורתה על מוצבים
ונפתחו כבר כל חדרי הביטחון
ובמקלחת הצבאית
אוכל אזוב את הקירות
מכאן לשם עובר תדריך במי לירות
ובחדר המבצעים
שורקים רמקים הודעות
סבון שוטף את הפנים והזיפים שנחתכים לאט אל בין האצבעות
ועוד מעט הארוחה
בשר מתוך הקופסאות
וסוכריות כדי להרוג את הטעמים ולהוסיף מעט מטען של פחממות
והקלות שבזרימה
המים והדם והחשמל
המעגל שלא נגמר
כל רגל מיובלת עד צוואר
מזרון של גומי ואבק
וזוג עיניים שפקוחות
ומחפשות באפילת המאהל את הטיפש שינסה עכשיו לחדור
והמפות הישנות
אני שומע את קולך
והלשון שאט חודרת לאזניי ומאיצה במחשבות להסתבך
עוד מעט מלחמה
עוד מעט אחריי
עוד מעט ניפרד ודי
ודי
כביש שחור
מילים ולחן: מאור כהן
כביש שחור נמתח בין אילת לבאר שבע
משאית אחת עוברת בו
לילה מדברי משורר צלילים בנאליים
בארץ שידעה רק מלחמות
ויש סיפורים על כל האנשים
ויש אמת אחת – אמת אחת שלא כתובה בשיר
ויש שמיים
ויש שם אש קטנה כמו נקודה של אור באופק
ומישהו שם יושב לבד
ארץ מדברית – תחנה של אוטובוסים
בין שום מקום לאף אחד
ויש אנשים בכל הסיפורים
ויש אמת אחת – אמת אחת שלא כתובה בשיר
ויש קצת מים
ילדים ישנו את השינה האחרונה
שאף פעם לא תיגמר
בטח לא נדע עד השנייה האחרונה
אם זה יסתדר
עוד יש מה להגיד אבל בארץ הכהה
מישהו הדליק כבר נר
מחר אני חוזר
ואת לי חסרה
את רחוקה כל כך ממני
רוצה אותך רק לחבק
ירח על המים בסביבות גדר עין גדי
למה הוא עליי שותק
ויש אנשים שלא תמיד פוגשים
ויש אמת אחת – אמת אחת שלא כתובה בשיר
ויש שמים.
מפעלי הזמן
מילים ולחן: מאור כהן
בן אדם, תחתוך הצידה
שב בצל, צא מהמרוץ
מבחוץ הבט לפנימה
שם הזמן נמדד על סף מצמוץ
בעתיד תסתכל אחורה
ותשכח, תשכח את מפעלי הזמן
מהכל מישהי תיקח אותך קדימה
עד שהזיקנה תבוא
ואז תחתוך הצידה
לך על שביל, שב על הספסל
מבחוץ הבט לפנימה
ותן קצת זמן לזמן המבוטל
ואז תחתוך הצידה
שב בצל, רד מעל השביל
לפעמים לא חיית
ואין כבר זמן, שלם את המחיר.
רק רציתי
מילים ולחן: מאור כהן
רק רציתי להגיד לך
מה שאני מרגיש
וזה נכון קצת התרחקנו
וקצת למדנו להתיש.
מבטים שקעו בבוקר
אל קפה, אל העיתון
כשממשלות שילמו ביוקר
את שתקת בחיסכון.
ואז ביני לבין עצמי
נמתחות המסקנות
אני אוהב אותך מאוד.
רק רציתי ליידע
את כל מי שרצה
את מי שגם דאג לך
את מי שרק נתן עצה
רק רציתי שיבינו
שלמרות שזה נראה
יש הרבה יותר בינינו
של טוב…
ריח אדמה
מילים: מאור כהן וגל הניג, לחן: מאור כהן
זה מזכיר לי חורף
את יודעת כמה אני רוצה לצחוק איתך
סופה גדולה נושמת
וגשם שמפרה עכשיו את פני האדמה
זה מעיר בי צורך לצעוק אלייך
לא יודע מה
לחמוק אלייך
אך סופה ואופק אליי חודרים
חושי כולם ערים אלייך
ריח אדמה
אני רואה – את מבינה
עיתוי כזה ואהבה ואת לא באה
בואי ונהיה חיוביים
אני שומע את החיים
עולים מתוכך ואת יודעת
את יודעת
את אומרת נצח
אני אומר לך: לא צריך לבחור
בין אהבה ובין שנאה יש חושך
אנחנו רק צריכים עכשיו ללכת אל האור
מתגבר בי שקט
דבר לא מוחשי זורם לאט
אני קורא מתוך החושך:
עד מתי אמשיך את נדודיי
ריח אדמה…
אני משאיר לך פתק
סיום פשוט מונח על המיטה
מילים שלא אומרות דבר כאילו
מה שהיה נגמר כלא היה.
שלוש ושלושים
מילים ולחן: מאור כהן
בשלוש ושלושים לפנות בוקר
את פתח הבית יצא
המפתח בתוך העציץ
את השער עבר בקפיצה
הוא נעל סנדלים עם הגרב
והרחיק עד לקצה העולם
ובשש ושלושים לפנות ערב
ירד אל הים
הזדנב אחרי זוג מקומי
ששיטה בו כמו רוח של סתיו
והפשיט את צללית ילדותו
כאילו הייתה סנדליו
הסתובב העולם לתפארת
והשמש שקעה אל החול
ובתוך השקיעה הבוערת
הוא לפתע הבין את הכל
בחצר אחורית באירופה
הוא מצא את עצמו מתעורר
ולמרות שדלק בו החושך
כבה בו הצל של הנר
הוא זקוק למרחב הוא יודע
וזקוק לסורג כמו ברכה
ועד כמה שאור משגע
טובה לו יותר חשיכה
בחיים הכתובים בלי תוחלת
לפעמים גם הפחד מפחיד
ואפשר לטייל בעולם
לדקה, ואולי לתמיד
ולקפוץ על חומות בית הכלא
הקרוי בפי כל – האדם
ובשש ושלושים לפנות ערב
לדעת לבוא אל הים.
מה היה בעיניו את שואלת
שהפיל אותך אל הרצפה
ובארבע וקצת לפנות בוקר
הוא פתח את הדלת ויצא
יש ימים שהשמש עוצרת
ועומדת דקה במקום
ואותך – כמו שהוא – מפזרת,
ונותנת לך רגע של אור.
סוף אפור
מילים ולחן: מאור כהן
הטלפון כבר מצלצל שעה שלמה ללא עונה
ולרגלי הפנסים נאספים עלים באור שונה
מרחפים מעל העיר עפיפונים יפי מראה ומסתתרים באור
מאחורי גבי תעתועי שקיעה וסוף אפור
נפנוף כנפיים על החוף שבה מבט של ילד לא מוכר
וחשיפה פראית לסוף יצרה תמונה של שפע מיותר
בהקלה ובאופטימיות גמורה נזרק עיתון למערבל רוחות
משם אל בין צוקי הים נדחק ועף ללא כיוון, ייעוד או מטרות
אז אל תשאיר לי עננים ללא תשובה
הגשם מבקש שפתיים יבשות
בהתקרבות שמיים אל האדמה
האופק מחבר את הקצוות
הולך לאט ומתנדנד בין פרצופים שונים לא מוכרים
ולריחות הים רועד כמו מטרונום בין גובה הצלילים
ומעליי העננים שמצטברים אחד אחד ליצור מיטה רכה
ולהשכיב בה ציפורים בלי כיוון או להקה
הטלפון כבר מצלצל שעה שלימה עכשיו אני עונה
קווי חשמל שוב מחברים אותך אליי פתאום קולך שונה
ואז באור הפנסים משתוללים צללים
עלה נצמד אל החלון
השמש ששקעה בים מחקה לאלוהים עוד יום.
אבנים
מילים ולחן: מאור כהן
אבנים על כביש בית לחם נזרקות אל בין ערביים
אל לבה של המחלוקת אל הצדק בשוליים
אבנים בבאר שבע, על שוטרים שלובי ידיים
אבטלה בבירת הנגב, הפער מנכר עיניים
מי הבא שיצטייד
בתחמושת לשנים
מי ידע להשקיט
את מנגינת האבנים
אבנים בירושלים על חיילים צמאים לחופש
ערבים בגלביות במצור על עיר הקודש
אבנים גם בבית שמש על ילדות כחולות עיניים
חרדים בלבוש צנוע מיידים בשם שמיים
אבנים, קירות הכותל, קשובות, פקוחות אזניים
אל הבכי, אל החסד, אל הצער בעיניים
אל תביט לאחור
מילים ולחן: מאור כהן
ובסוף יעמדו בשערי הגורל
ידי ביד נשיאי הדממה
ויישאו את נאום “במותיך חלל”
על שולחן נכבדי האומה
והשקט ירד לשנים ארוכות
על חלקה שהעשב הגשים
ותנוח הנפש פזורה בשדות
על ספסל שבצל הברושים
והכל ייפתר
כי דרכו של עולם היא לפתור
אל תביט לאחור לעולם בערגה
לעולם אל תביט לאחור
חיילים כבר הרוויחו את לחם עָניים
ושבו ריקם לאחור
וגם הזקן שיצא אל הים
הלך ויותר לא יחזור
ולרגע אחד תעמוד משתאה
מהופנט מסיבוב העולם
ותראה איך השמש שידעה לרפא
עכשיו היא משאת האדם
והכל ייפתר
ובסוף יעמדו בשערי העולם
גם גדולי ושועי האומה
וכמו אחרים יפנו מקומם
וירדו לשולי הבמה
החתרנות
מילים ולחן: מאור כהן
החתרנות
מבעד לקוצים
צרתי על עול הבית
שם בין וילון לבד של ציירים
ישבת עירומה עדיין
את לא ידעת
השעון דופק
אולי מנסה לשכוח
צבע הלילה שחור וריק
אין לך לאן לברוח
הריקנות שבאה לפורקן
ברשלנות פושעת
צורך בדם וצורך ברגשות
וצימאון לדעת
בך אין אוויר
את מתכת, בד
והקרירות תובעת
אין בי הכוח להישאב
אל השחור – הדעת
אין לך לאן לברוח
החתרנות
מבעד לקוצים
דלת טרוקה עד סדק
שוב מתברר – הכל קפוא בפנים
טוב שעל בד יש צדק
הלב שלי
מילים ולחן: מאור כהן
הלב שלי גלותי
יהודי נודד בלי ארץ, בלי דת
ובלכתי הוא הבית שלי
הוא העם שלי, האמונה
הלב שלי אמיתי
צועני בודד בלי דרך, בלי מצפן
על כביש עטוף בערפל
משום מקום לסוף אפל
הלב שלי לבושתי
הוא החיה שבי, הוא האדם
ובלילות כבויי ירח
הוא האור שבי, הוא המקלט
ויום אחד
מילים ולחן: מאור כהן
ויום אחד, אולי בסתיו
באיזו עיר בתוך מיטה
תרצה לקום ולא תוכל
מרוב ייאוש ואהבה
ובעיניים עייפות
בעננים תוכל לראות
פנים שבאו בעבר
ונשתכחו בך מכבר
בנקודות קטנות תוכל לבנות תמונה
הצער הוא עמוק ההבנה גדולה
צלולה כמו ים
אם גם
אמרו לך לא לוותר
אבל אתה מרגיש אבוד
כשמדברים איתך חיים
אתה שוקע בעצבות
אתה מבין את העניין
כן, זה עניין להבנה
איך השנים נעלמות
בכעסים והמתנה
בנקודות קטנות תוכל לבנות תמונה
הצער הוא עמוק ההבנה גדולה
צלולה כמו ים
אם גם
ויום אחד, אולי בסתיו
באיזו עיר בתוך מיטה
תרצה לקום ולא תוכל
מהתרפקות וחרטה
נסעתי אז
מילים ולחן: מאור כהן
נסעתי אז לפתור כך את עצמי
בינינו אין ולא היו כל עניינים
אני זוכר, אולי, נתתי את עצמי יותר מדיי ואז
על ענני שיבה החלקתי ביעילות
בדיוק פרצה שריפה ביער הטיפשות
מחקתי אלף קילומטרים בעישון
עכשיו אני רוצה לישון
מי שעדיין לא בכה
הלילה הוא חייב לך שימחה
אני רוצה להתעורר
צמוד אלייך במקום אחר
ובאמת כמו שחשבתי
לא יכולתי לחכות
העיניים בשמים, לב טבול במועקות
אני זוכר שאז אמרת לי אל תחזור אליי יותר גם אם
תיסע אל הירח צייר עליו פרצוף
תחזור מתוך הים – הרי זה כמו שלא תשוב
וגם אם תישאר לא תהיה שלי יותר
לא תהיה שלי
פתאום
מילים ולחן: מאור כהן
פתאום באמצע היום
אתה עומד במקום
נשען על הכיסא
ונעצם לתוך חלום
פתאום
על סף תהום
אתה צריך שנייה לנשום
ואז בשטף הדברים
אתה הולך משם יתום
יש איזה רגע בחיים
הכל שורף מבפנים
צריך בצד את זה לשים
לשטוף פנים
לשטוף פנים
בטרם תינגף
תחושת עלבון תחושת כאב
יבואו בלבך
מעט חיים מעט שמחה
רקמת חיים
מילים ולחן: מאור כהן
אדם נפרד רק מעצמו
בתול ולא מוגן
רקמת חיים
בצל ענף כמו אצטרובל
נפתח פתאום לכל הכיוונים
לא שמת לב וגעגוע
מטה אותך מהכיוון
ואין מנוס מהידוע
או מנוחה מהגיוון
אדם מועף מתוך האור
אל תוך החשיכה
אל תוך גופו
ואין די חופש בעולם
לברוח, להציל ולהדוף
ושם צללים מתוך הערב
וגשם מטפטף לאט
ואין מנוס מסוף האלף
או מנוחה, מקום מקלט
ואם כמעט תמיד איננוֹ
ואט בדרך מתחלפות
אדם נופל אל בין ידינו
לשתוק בין סמטאות יפות
ולעוף
אדם מוצא תשובות סותרות
בתוך כל הספרים, באנשים
ומפלס דרכו כאות בתוך משפט מורכב
בין המילים
לא שמת לב איך מן העצב
נשאר הבית הישן
מונח עצמו בתוך העשב
לא מתוקן ולא מוגן
אתה נזרק פתאום מהחלום
ללא סיבה
אולי זה מסתתר בין העצים
המחשבה הנכונה
הנכונה
תראה אותנו
מילים ולחן: מאור כהן
סקיצה
תראה אותנו
אותי, אותך
איך התבגרנו ביום אחד
לא השתנינו כל השנים
רק קצת נהיינו פחות חולמים
אני יודע את המובן
כל כך קשה למצוא את הזמן
אוחזים ברגע שלא יברח
אבל לומדים לחיות גם כך
תראה אותנו – אפשר לומר
לניצחון יש טעם מר
לא התכוונו גם שיכאב
אבל הגענו עד הקו
אתה קובע את הכללים
ומדיי פעם גם לי זה מתאים
לא התכוונתי לסוף כזה
אבל לומדים לחיות עם זה
תראה אותנו, אותי, אותך
איך התבגרנו ביום אחד
לא השתנינו כל השנים
אבל נהיינו פחות תמימים
פרטים קטנים
מילים ולחן: מאור כהן
ובפרטים הכי קטנים בטוח
כתורן כוונות נמתח
ובשכונות הישנות הרוח
מתיש את התריסים, נשכח
ואם עד לב המשטמה חודרת
ואת בוכה עד אבן הכאב
ואם הגענו עד בינתיים
אולי נגיע עד הלב
כשבקפה הטבענו את הבוקר
עת עומס הילדות נשכח
היית קרובה לתרדמה כושלת
הסיר המהביל רתח
ואז הפרקנו את עצמינו לאיוולת
ולא חיפשנו הסברים מסובכים
ואם אבדה עד אז השמש
אולי נבנה על ירחים
ובפרטים הכי קטנים פתרנו
את כל המשוואות המאיימות
ואם במספרים טבענו
אדע אותך בין השורות
והעצים חווים עכשיו שמים
ידיים מלטפות אותך
מחשבה
מילים ולחן: מאור כהן
והמילים הן דלת הריקנות
אל הציפוי והקליפה
מצאתי את עצמי שוכח מה אסור ומה מותר
בתל אביב הישנה והשונה
פותח דלת או חלון
ומתפתה לכתוב עוד מנגינה קטנה
ואז לשכב לישון
את במטוסים גדולים
גומעת מרחקים עתק
בין ארצות שמתכחשות לקיומך
מנהלת מלחמות עם עולמות המערב
ובסוף תמיד בוחרת בדרכך
ודבר לא משנה לך – אם זו רומא או פריז
או איזו עיר שלא נמצא כלל בעולם
כי בכל המקומות
את כמו קצף שעולה מתוך הים
והמילים הן דלת אל העיוורון
הן מקבעות את התמונה
את כמו צילום מסרט או פיסת עיתון שנעלמה
לא יותר מהלך – לא יותר מגל
בסך הכל את מחשבה
שמתרוקנת בי כל פעם שאת באה בכתיבה
דרקונים
מילים ולחן: מאור כהן
המכונית מובילה את עצמה אל הירח
כביש של חצות שמושך אותך לאט, לשם
מתוך הלילה עולה ערפל, אד קולח
הולך כעד באוויר, לוחש לו שיר ישן
והמכונית אדומה ויפה כמו קרוסלה
והעגלון העייף נוהג אותה לאט
מתוך הלילה עולים דרקונים סינדרלה
ומתנפצים על חלון המכונית בנשיפה
אתה עברת במקום אולי אחר, בכבישים
אתה יודע שזה לא תמיד חוזר – אנשים
במקום לקחת חופשה את גדולה תתמכר לחיים
והרגליים מובילות את עצמן אל המקלחת
זרמים של מים שוטפים את גופך
אתה חי, אולי
מתוך הזרם רואה בבירור איך גדלת
ואיך גופך התמכר למגע
למגע החום הרך
בסוף היום
מילים ולחן: מאור כהן
בסוף היום אתה נשאב פתאום אל נקודה
מול המראה
כבר בן שלושים
מתחיל את החיים מהתחלה
נמהל בזרם
עד עכשיו אולי ידעת להבין אותה
להבין אותה
מתל אביב ועד ללונדון
נסעת בשבילה – באת בשבילה
בדרך כלל, זה בא לך מהר ההבנה
צריך ללכת
אם תישאר, סביר שתתמכר
ואז אולי תבוא שלכת
עד עכשיו אולי ידעת להבין אותה
מה אתה רוצה ממנה
רק דע שבלכתה לא תבוא איתה
לא תבוא איתה
